יום חמישי, 6 באפריל 2017

הדרך הגדולה/ נתן אלתרמן


ענבלים במרעה ושריקות
ושדה בזהב עד ערב.
דומיית בארות ירוקות,
מרחבים שלי ודרך.

העצים שעלו מן הטל, 
נוצצים כזכוכית ומתכת.
להביט לא אחדל ולנשום לא אחדל
ואמות ואוסיף ללכת.
פורסם על ידי ב-
תוויות:

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)