במה להתחיל /אלי אליהו

אולי אני צריך להתחיל לנקות את חיי,
להתחיל, אבל במה להתחיל?
אולי אסלק פחד דק
שהצטבר עם השנים
וקורים של אשמה
שנטוו בדממה בלילות.
או אגלגל תחילה את הבדידות
שכסתה אצלי מקיר לקיר
ואנקה תחתיה,
כדי שתשוב ותבריק רצפת נפשי
כאילו לא דרכו עליה
מעולם.

ואולי אדחה זאת לפעם אחרת. אחרי הכל,
עדין אפשר להלך פה, וגם החלונות,
יש לומר, עדין רואים דרכם
את העולם. וחוץ מזה,
השיר הזה.

ותוכו הרצוף אהבה.

למחרת /לאה גולדברג

הירוק היום ירוק מאוד
והאפור היום אפור מאוד
וקצת שחור ואין לובן בעיר
והנסער היום נסער מאוד
והעבר היום – עבר מאוד
קצת עתיד, ואין הווה באוויר.

ועוד לא קל לנשום, ועוד לא קל
לחשוב מול הרוח
ומאוד לא פשוט לחכות
הסערה נוגעת בריסים,
ומשתבר כל רגע לרסיסים
אך הירוק היום ירוק מאוד.

דצמבר /אגי משעול

1

כְּשֶׁדֵּצֶמְבֶּר מַגִּיעַ הָפוּךְ
וְיָמָיו פּוֹנִים כְּלַפֵּי מַטָּה

שִכְבִי בַּדֶּשֶׁא
מוּל הַכָּחֹל נֵייבִי מִמֶּנּוּ נוֹלָדִים
הַכּוֹכָבִים

צִפּוֹר
שֶׁהִיא חֹד הַוִּי שֶׁל הַמַּסָּע כֻּלּוֹ
חיֶּבֶת לְהַצְדִּיק אֶת הָאֵמוּן.

2

אֵינֶנִּי יוֹדַעַת לְאָן מַפְלִיגָה
סְפִינַת הַגַּעֲגוּעִים.
הָאֵיבָרִים הַפְּנִימִיִּים, כְּמוֹ עֲבָדִים בְּבִטְנָהּ
חוֹתְרִים, חוֹתְרִים, וְהַזְּמָן
הוּא רוֹפֵא אֱלִיל.

הגננים היום עצובים/ לאה גולדברג

הגננים היום עצובים.

אבל האיכרים
מברכים על הגשם.
ואנחנו שנינו
אובדי עצה
מסתירים זה מזה
את עינינו.
נהיה נבונים: אל תשאל
מה צמח, מה קמל
ומה נעקר מלב.

הסערה הזאת
תחלוף עוד מעט,
השאלה הזאת
תשכח עוד מעט.
הנה מעל למגדל
כבר עומדת הקשת.

שירה | חזי לסקלי

שִׁירָה חַיֶּבֶת לַעֲמֹד וּלְדַבֵּר.
לַעֲמֹד עַל מְכוֹנַת כְּבִיסָה מְקֻלְקֶלֶת וּלְדַבֵּר
בִּשְׂפָתוֹ שֶׁל הַגֶּרֶב שֶׁגָּרַם
לַקִּלְקוּל.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לַעֲמֹד עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן וּלְדַבֵּר
בִּשְׂפָתָם שֶׁל הָעוֹמְדִים עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לִרְקֹד,
וּלְצַיֵּץ בִּשְׂפָתוֹ שֶׁל הָעַכְבָּר הַמִּתְגּוֹרֵר
מִתַּחַת לַבָּמָה וְנֶחֱרָד
מֵעֲדִינוּתוֹ הַמֻּפְרֶזֶת שֶׁל הַמָּחוֹל.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לִדְפֹּק בַּדֶּלֶת
חֶרֶשׁ אוֹ בִּפְרָאוּת.
לֹא לָגַעַת בַּפַּעֲמוֹן.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לְבַקֵּר בְּבַּרְצֶלוֹנָה וּלְדַבֵּר שָׁם
אַנְגְּלִית.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לָנוּחַ, בְּעִקָּר לָנוּחַ.
שִׁירָה אֵינָהּ חַיֶּבֶת לִהְיוֹת שִׁירָה.
הִיא יְכוֹלָה לִהְיוֹת מָזוֹן מְדַבֵּר.
שִׁירָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת קוֹנְפִיטוּרָה
כְּלוֹמַר פְּרִי מֵת וְטָעִים.
שִׁירָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת סֻכְּרָזִית
כְּלוֹמַר מַמְתִּיק מְלָאכוּתִי וּמְסַרְטֵן.
שִׁירָה יְכוֹלָה לִבְנוֹת
בֵּית-מְגוּרִים
בֵּית-חוֹלִים
בֵּית-סֵפֶר
בֵּית-סֹהַר
בֵּית-כְּנֶסֶת
אַךְ הִיא מַעֲדִיפָה
לְגַלּוֹת
בְּאֵר חָלָב בְּאֶמְצַע עִיר.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לִישֹׁן, לִישֹׁן וְלַחְלֹם עַל שִׁירָה.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לִשְׁכַּב, לִשְׁכַּב וּלְדַבֵּר מִתּוֹךְ
שֵׁנָה.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לִהְיוֹת קְבוּרָה
בָּאֲדָמָה
וּלְדַבֵּר בִּשְׂפָתָם שֶׁל הַמֵּתִים.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לְטַפֵּל בְּחוֹלִים.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לְהַכְשִׁיל אֶת עַצְמָהּ,
לְבַטֵּל אֶת עַצְמָהּ,
לִבְגֹּד בְּעַצְמָהּ,
לִנְטֹשׁ וּלְהִנָּטֵשׁ.
שִׁירָה חַיֶּבֶת לִחְיוֹת.

בעתיד הקרוב/ צ׳ארלס בוקובסקי

הֵם מְתַכְנְנִים לְשַׁגֵר טֶלֶסְקוֹפּ
מִן הַמִשְׁטָח שָׁם לְיַד
וְהַבָּנִים וְהַבָּנוֹת יוּכְלוּ לִרְאוֹת
עֲשָׂרָה אֲחוּזִים יוֹתֵר חָלָל,
דְבָרִים
שֶׁלֹא רָאוּ מֵעוֹלָם.
 
 
אֲנִי בְּעַד זֶה.
 
הַהַמְצָאוֹת שֶׁלָנוּ
הַחִפּוּשׂ שֶׁלָנוּ
מַגְדִיל אֶת הַהֲנָאָה.
 
הוּא גוֹרֵם לַסֶנְדְוִיצִ'ים
שֶׁל חֶמְאַת בָּטְנִים וְרִבָּה
לִהְיוֹת טְעִימִים יוֹתֵר.
 
כְּשֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים דְבָרִים כְּאֵלֶה
זֶה שׁוֹמֵר עָלֵינוּ
מִלַעֲשׂוֹת דְבָרִים
לְעַצְמֵנוּ.

*/ אברהם חלפי

לו גנב הייתי
אני גונב הייתי
מים הרבה –
שיהיו לי מים גנובים ימתקו.
ועוד גונב הייתי
שָמַיִם שָמַיִם הרבה

בשביל מישהו על הארץ הזאת.