כולנו כאן -אלה מאתנו החמים ומתרוצצים על פני האדמהואלה הקרים הטמונים כבר בְבטנהּ -ציידי אושר ועריקי סבל שהמלאכים מנדיבות או שעשוע, העניקו לנו רגע של בדולח,ליטוף אור שמהיסח דעת יכולנו לחוש בו -מתחבקים עכשיו זה עם זה כנאחזיםהמצרפים אהבה לאהבה.ואנחנו מתבוננים זה בזהבפלאי הפנים שאין להם אח,ונוגעים זה בזהבפלאי האצבעות וחכמתן הנבדלת מחכמתנו,בחיוכנו הרחב ושינינו הרבועותוהאי-מחרחרות ריבשאנו מגלים זה לזה,במגענו המתרגש, החם והחושש(כי הזולת תמיד הוא רושם עז מנשוא,חידה שפתרוה מרמז רק במבטוהנשקף כראי)והחמלה -הנשימה החמימה הנושבת ביקום,מרככת את בשרנו הבהול תמיד קדימהומעלה את הבכי הכמוס, הפנימי,כשמשהו מחרך הראייה שכבר נפער בנומשהו משם תמידרואה,רחום על היותנו אנשים,חנון על השכמות שכה מתגעגעות למעוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה